מע"מ

בחוק מע"מ כמעט ולא קיימת הפרדה בין הליכים אזרחיים לפליליים ומשכך, אי ציות לחוק מס ערך מוסף מוביל להליכים פליליים מול העוסק.
לפקיד המע"מ מוקנות סמכויות נרחבות, מה שמוביל לכך שכל מפגש בין עוסק לא מיוצג לבירור או דיון במשרדי מע"מ עשוי להפוך במהרה להליך פלילי ולחקירה תחת אזהרה.

עורכת הדין אילנית דמרי עוסקת בטיפול בתיקים, הליכים ושומות הנוגעים לחשד בשימוש ו/או הפצתן של חשבוניות פיקטיביות, ומלווה את  הלקוח כבר משלב הדיון הראשון במשרדי המע"מ (במרבית המקרים בשיתוף פעולה עם רואה  החשבון/יועץ המס).

כאשר עולה חשד לפלילים בעבירת מע"מ, מלבד העוסק, יזומן רו"ח/יועץ המס לחקירה בשלב ראשוני למתן עדות העשוי להתפתח לחקירה תחת אזהרה, ועשויה להיות הפרדה בין הלקוח למייצג באמצעות הטלת הגבלות של יצירת קשר ביניהם כך שהלקוח מוצא  עצמו ללא ייצוג ראוי.

במסגרת זו הליווי הוא משלב השומה ו/או החקירה.

סעיף 112א לחוק מס ערך מוסף

סעיף גבייתי בחוק מע"מ המאפשר למנהל מע"מ לבצע הליכי גביה דרסטיים כבר במהלך החשדות שמופיעות כנגד מי שנחשד בעבירות המס. הסעיף מעניק סמכות למנהל מע"מ במקרים בהם עולה חשש סביר בעיניו כי אותו חשוד עשוי לצאת מן הארץ או מסיבה אחרת וכי יש חשש כי לא ישולם חוב המס בגין עסקאות או תשומות.

מדובר בסעיף קיצוני המאפשר למנהל מע"מ לערוך שומה לעוסק בסכום הסביר בעיניו ולכלול לסכום זה ריבית והצמדה אף בהעדר הליך הוצאת שומה וזאת על פי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף. הסעיף מעניק את האפשרות להוציא כפי שנכתב בפסיקה "שומת חירום" שבהגדרתה על פי פסיקת בית המשפט יכולה שתהיה בלתי מדויקת וזאת השל האופן שבו מוצאת אותה שומה.

(פס"ד ת"א 20-09-54391 משרד האוצר/מכס מע"מ-הוצאה/חשבות נ' ס.ר בחירי עבודות כלליות בע"מ)

נקיטת והפעלת סעיף 112א לחוק מע"מ מאפשרת למנהל מע"מ לדרוש את תשלום החוב באופן מידי או לתת ערובה מתאימה להבטחת גביית החוב. הדרישה המיידית לתשלום החוב בשילוב הוצאת דרישת חוב לעיתים רבות אינה מדויקת וגורמת לנזק מידי לעוסק.

בנוסף, במקרה שלא משולם החוב באופן מידי ו/או לא ניתנת ערובה רשאי מנהל מע"מ לפנות במעמד צד אחד לבית המשפט ולבקש הטלת עיקולים ואף את איסור יציאתו מהארץ של החייב.

ענין חמור נוסף הוא כי אי תשלום המס באופן המיידי ו/או מתן ערובה חוסם את העוסק מלפנות לבית המשפט ולהגיש השגה וערעור בדרך שמשיגים על שומה.

במקרה זה, עורכת הדין יכולה לבצע פניה דחופה-בהולה לבית המשפט על מנת לבטל את החלטת המנהל. ההצלחה של בקשה זו תהיה תלויה מאוד בנסיבות המקרה וכאשר ישנו מקרה ברור של העלמת מס מכוונת וחמורה הנטייה של בית המשפט תהיה שלא להתערב בהחלטת המנהל.

אם כי ישנם מקרים בהם יקבע בית המשפט כי השימוש בסמכות המנהל בסעיף 112א הינה חפוזה ובלתי מבוססת. ולכן, במקרים שכאלה פניה דחופה לבית המשפט עשויה לצמצם את הנזקים לעוסק/ת ולצמצם את ההליכים שננקטו כנגדם.

לסעיף 112א יש את מקבילו בפקודת מס הכנסה סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, גם שם מוטלות על מי שהופעלו כנגדו הסעיף סנקציות חמורות.

במקרים בהם ננקט כנגד עוסק או נישום הסמכות והסנקציות על פי סעיפי 112א לחוק מע"מ וסעיף 194 לפקודת מס הכנסה, יש לפנות לבית המשפט באמצעות עורך דין מיסים הבקיא בתחום, היות שעל מנת להצליח לבטל את ההליך ו/או לצמצם את הסנקציות שהופעלו כנגד האזרח יש צורך בבקיאות ובידע מיסויי נרחב.


סעיף 50
לחוק מע"מ

סעיף 50 לחוק על תתי סעיפיו מאפשרים למנהל מע"מ לחייב כפל בתשלום המס במקרים בהם מנהל מע"מ סבור כי אדם לא היה רשאי להוציא חשבונית מס ו/או ניכה מס באמצעות חשבונית מס שלא כדין. אלא אם כן הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית יצאה שלא כדין.

חשבונית מס שלא כדין מכונה "חשבונית מס פיקטיבית" שעניינה חשבונית שאין מאחורי הוצאתה כל עסקה. או "חשבונית מס זרה" אשר בשונה מאותה חשבונית מס פיקטיבית קלאסית, במקרה זה החשבונית מבטאת עסקה אולם יש יחסי זרות בין נותן השירות למוציא החשבונית. מדובר בעבודה שבוצעה על ידי פלוני לטובת אלמוני, האלמוני משלם תמורת העבודה אך מקבל חשבונית מס מאדם אחר, שלא היה קשור לעסקה.

הוראות סעיף 50 מהוות סנקציה אזרחית שבאה לפצות את המדינה על נזק שנגרם לה או עשוי להיגרם לה ולכן היא באה כסנקציה נוספת על הסנקציה הפלילית.

הטלת סנקציה זו עשויה להיות בלתי צודקת במקרים מסוימים ולכן, במקרים שבהם ישנה הצדקה לכך ניתן לפנות למנהל מע"מ שיפעיל את סמכותו על פי סעיף 100 לחוק מע"מ ובכך יוותר על הטלת כפל המס או הקנס שהוטל על העוסק, אך זה יעשה רק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים.

ענין חמור נוסף הוא כי אי תשלום המס באופן המיידי ו/או מתן ערובה חוסם את העוסק מלפנות לבית המשפט ולהגיש השגה וערעור בדרך שמשיגים על שומה, הוראות הסעיף חלות גם במקרה בו הוטל כפל מס על פי סעיף 50 לאותו חוק או קביעת מס.

הטלת כפל מס על פי סעיף 50 לאותו חוק חוסם את העוסק מלפנות לבית המשפט ולהגיש השגה וערעור בדרך שמשיגים על שומה, כפי שעולה גם מסעיף 112א לחוק.